אז מה נכון וירוק יותר- להתגורר בעיר או בכפר?

נכתב עלידי: יהונתן

***צורת ההתיישבות העירונית אקסטנסיבית, רב גונית, נכונה יותר וטמונות בה תרומות רבות מעצם קיומה. גם ללא מחשבה או עשייה אקולוגית כלשהי, האדם העירוני הוא, למרבה הפלא, אדם ירוק הרבה יותר מאדם כפרי- רק מעצם שהותו בעיר. תושב העיר, גם אם לא יפריד זבל ויעשה קומפוסט, גם אם לא יבנה מערכות מים אפורים או בית אקלימי, הוא עדיין אקולוגי יותר מכל מושבניק***

בתור מושבניק מלידה האמנתי שחיים בכפר הם הדבר הנכון, האמנתי כי זהו הביו-אזור שלי, שבמושב אחיה ובמושב אמות. העיר אמנם קרצה לי בהרבה מובנים- האנשים, הבילויים והאורבניות הכייפית הזו, אך חשבתי לעצמי, כמו מושבניקים רבים אחרים, שעלי להתאפק ולכבוש את החלום העירוני משום שהעיר מזהמת, לא מוסרית ולא ראויה. כך חינכו אותנו להאמין אז וגם היום, וכך גם מי שאינו מושבניק מלידה חולם את "החלום הירוק". אנשים רבים סביבי מדברים על הרצון להתרחק מהעיר הסואנת והצפופה ולגדל את ילדיהם באויר הפתוח…האמנם זה הדבר הנכון לעשות?! אני מזמין אתכם לקרוא ולשמור על ראש פתוח, כי מה שאני עומד להגיד בפוסט הזה לוודאי יהיה בגדר חדשות מרעישות עבור רבים מאיתנו.

רעיון ההתיישבות השיתופית והחזון המושבי החל בראשית המאה העשרים, ותפס תאוצה לאחר מלחמת העולם הראשונה עם גלי העליה לארץ ישראל. החזון המושבי נולד מכורח המציאות, כפועל יוצא מן הצורך ליישב את הארץ ולהפרות אותה תוך מתן תמיכה הדדית האחד לשני. הרעיון היה להקים מושבי עובדים במסגרת של עבודה עצמית בחקלאות, תוך יצירת איכר עברי חדש, יוצר לחם, המחובר בכל נימיו לאדמה, יצרני, חקלאי וקואופרטיבי. "האיכר העברי", הסלתה והשמנה של ישראל הטובה והישנה, עיבד את האדמה, זרע וקצר, ללא ספק עשה עבודה טובה ביישוב הארץ המובטחת.

או אז…המשבר הכלכלי שפקד את ישראל בשנות ה- 80, והמשבר בחקלאות באותן השנים הובילו להתפרקות היסודות המושביים. בשנים אלה נקלעו המושבים לחובות עמוקים שליוו אותם למשך שנים רבות. הכפר אבד  את כוחו הפוליטי ושינוי גדול עבר על מרבית המושבים, וביניהם גם כפר נעורי- בית נחמיה. החקלאות הקובנציונלית קרסה בבת אחת, והותירה אחריה הרס חברתי- כלכלי עצום. ללא יוצא מן הכלל, כל עכברי הכפר שקעו בגרעונות עצומים, ואחוזי האבטלה והשעמום הלכו וגברו. האדמות נקנו מאת החקלאים הזעירים, שהיו זקוקים לפרנסה, ללא מתן תחליף בר קיימא . וכך, תמורת תמורת כסף קטן, המשק הזעיר נמכר לידי תאגידים חקלאיים וחברות ענק. המשקים והשדות ננטשו, ואנשים שהקדישו את כל חייהם לפרנסה חקלאית נותרו ללא כלום מבחינה כלכלית וגם מבחינה רוחנית. מרחבי החקלאות הפכו לשטחי מחראות וזוהמה, אנשים קוברים שם תמורת סכום סימלי זבל מזהם. כל העת, גם ברגעים אלו ממש, האקויבר המקומי מזוהם מתוצרי הלוואי המסוכנים של החקלאות הקובנציונלית ומי ביוב שמוזרמים לבורות ספיגה, וזה עוד לא הכל… עסקים מפוקפקים רבים נפתחו במושבים כמו פטריות אחרי הגשם, וביניהם בתי אירוח בתשלום על בסיס שעה, מחסני כימיקלים, מוסכים (כמובן ללא היתרים ורשיונות) ועוד שכאלה. אנשי הכפר המודרני החלו למצוא פתרונות פרנסה יצירתיים, מזהמים ואנטי חברתיים בעליל למצוקתם הכלכלית כגון מתן שטח להקמת אנטנות סלולריות ומכירת אדמותיהם להרחבת הפריפריה והדרכים, בעוד הכפריים מתחילים להתנהל ביניהם בסכסוך ופשע על מנת להשיג כסף להמשיך את חייהם.

גם הנהגת המדינה נשארה חסרת אונים לגבי המציאות החדשה שיצרה במו ידיה, ועל ידי אי התערבות והמנעות מקבלת החלטות מעשיות למען קהילות הכפר, אפשרה למושבניקים להשתולל ולפעול ללא פיקוח והכוונה. תעוש החקלאות כלל ייבוא מזונות וכוח אדם זול, או במילים אחרות- שוקי עבדים (כן כן, אצלנו בישראל). את גלי העליה העבריים החליפו גלי עליה תאילנדים לחקלאות, ובהמשך גיוונו גם עם סינים ורומנים כדי שיבנו לנו בתים, וזאת כמובן בתנאים מחפירים תמורת פרוטות. וכמו שאתם לוודאי מתארים לעצמכם, כאשר עושים עסקים על חשבון האנושות משלמים מחיר יקר…

האם צורת התיישבות זו באמת ירוקה כפי שחושבים שהיא? פתאום זה הכה בי! אני מבין שאני מתגורר במקום הלא נכון, אני מבין שלא נוכל להעביר הלאה את החזון האקולוגי אם לא נהיא חלק ממנו, והמשמעות היא לעבור להתגורר בעיר.

אנשים מאמינים שבעיר אי אפשר לקיים חיים ירוקים, כאילו עיר היא אנטי תזה לחיים אקולוגיים. אפילו מתכנני פרמקלצ'ר ובוגרי קורסי הגננות האקולוגית שנעשים מודעים לעקרונות חיים בריאים, הרמוניים ואקולוגיים, תופסים כיוון לצפון או לדרום הארץ מתוך אמונה ששם נכון יותר לחיות. אולם בכך הם עשויים ליצור מפגעים חדשים, אולי גדולים ומזהמים אף יותר… האם זה הפתרון? האם זה המעשה הנכון מבחינה אקולוגית לאדם ולאדמה?

      תורת הפרמקלצ'ר מכוונת אותנו דווקא למקומות אחרים: היא קוראת לאנשים להיות ולחיות במקומות בהם זקוקים להם- קרוב לבית, קטן, במעגלים הקרובים. להגיע לביקורים במעגלים הגדולים ובשטחי הבר רק כדי לבצע בהם התבוננות וללמוד מהם, אך לא לחיות בהם.

ביל מוליסון, ממייסדי שיטת הפרמקלצ'ר, אמר "אנחנו חיים בעולם מזהם וזה לא יעזור שנברח ממנו, עלינו לשקם את מה שכבר קיים".

הבילבול לגבי הכפר או העיר מאפיין את התקופה הנוכחית כולה. זה קצת מזכיר לי את גלי הצמחנות או הטבעונות הפוקדים את ארצנו ואת העולם המערבי כולו. אל תבינו אותי לא נכון- אני בעד הגנה על החי ושמירה על זכויות בעלי החיים, כואב לי על ההתעללות בהם ואיני חושב שהיא מוסרית. אך אני חייב לשאול- מה המשמעות שבהימנעות מאכילת החי ותוצריו אם ממשיכים לאכול מזון שאינו ביולוגי או אורגני?? גם עגבניה שמגודלת בתנאים קונבנציונאליים היא הרסנית בקנה מידה עצום- הריסוס הקונבנציונאלי מחלחל למי התהום, מי התהום המזוהמים מרעילים את האקויבר, מערכת חיים שלמה קורסת, יונקים, פרוקי רגליים או אחרים מפסיקים להתקיים, שרשרת חיים שלמה נכחדת, האיזון הסביבתי מופר, והתוצאה- מוות והרס, והכל בגלל אנשים מבולבלים, בלשון המעטה, שהחליטו לחלחל רעלים לאמא אדמה שלנו. אבל לא רק בעלי החיים נפגעים- גם אנחנו בני האדם. רעלי החקלאות הקונבנציונלית שנמצאים על העגבניה שלנו מחלחלים גם למי השתיה ומרעילים אותם. במילים אחרות- זה שנמנע מאכילת בשר או שתיית חלב וניכנס לתוך הפרדיגמה הצרה של "היות טבעוני" זה חסר משמעות אם לא נסתכל על התמונה הכוללת. גם ירקות ופירות יכולים להיות הרסניים לטבע, והם גורמים צער וכאב רב לבעלי חיים רבים וביניהם בני האדם.

אני מזמין אתכם לעשות שינוי פרדימה- לצאת מתבניות החשיבה הרגילות. הכפר הוא לא בהכרח ירוק, כשם שהעיר היא לא בהכרח אנטי תזה לחיים אקולוגיים. התרשים הבא ממחיש את מערכות היחסים בין מרכיבים בעיר. תוכלו לראות שנקודות הממשק בין המרכיבים בעיר מגבירים את השפע. כך למשל, המגורים הקרובים בין השכנים בבניין עירוני מצמצמים את צריכת האנרגיה, תשתיות משותפות ותרבות מגוונת ומרוכזת יוצרות סביבה מלאת אינטראקציות בין בני האדם. זוהי העיר חברים, המשיכו להתבונן בה…

כפי שניתן לראות, צורת ההתישבות העירונית מגלמת בתוכה מינמום הוצאת אנרגיה ומקסימום תוצרת, כלומר כמות התפוקות עולה על כמות התשומות. האדם הגר בעיר נהנה בתוך שטח קטן ואינטנסיבי, מתרבות צריכה ובידור, דיור, קהילה ותחבורה והכול בפתח הבית- ממש גן עדן!. בנין קומות עירוני מצמצם את צריכת השטח ומאפשר מפגש אנושי תמידי ושיתופי פעולה אין סופיים.

      נקודות הממשק בין המרכיבים בכפר העכשווי, לעומת זאת, יוצרות זהום מוגבר. בזבוז  אנרגיה כתוצאה ממגורים מרוחקים ונסיעות יומיומיות לעבודה, זיהום אויר, תשתיות מופרדות, תרבות חד-גונית ומפוזרת. כל אלה יוצרים סביבה מנוקרת לבני האדם. זהו הכפר חברים, המשיכו להתבונן בו…

אז איך זה עובד בעצם?? אנשי הכפר המודרני מופרדים איש מרעהו על ידי חומה גבוהה הבנויה מאבנים יפות ויקרות, ובבוקר הם לא אומרים שלום לשכן מבעד לזגוגיות הג'יפ המפואר. הם נוסעים לעיר הגדולה לפחות פעם ביום לצורכי פרנסה, תרבות, צריכה או קהילת חברים, מזהמים את האויר ומבזבזים דלק. הם אינם מקיימים קשרים עם שטחי הבר ובעלי החיים הטבעיים שחיים בהם (ולא- כלב מזן גזעי לא נחשב לצורך העניין…), השטחים מכוסים מדשאות זוללות מים שלא מתאימות לאקלים הישראלי, שעות אחר הצהרים עוברות על הילדים במשחקי מחשב וצפיה בטלויזיה, וכמו הוריהם הם לא יודעים מהכין מגיע החלב או המלפפון לסופר מרקט. המבוגרים חוזרים מאוחר בלילה והכפר הוא כפר שינה – כולם נרדמו בשמירה…

      שיטת הפרמקלצ'ר קוראת לבני האדם לחיות במקום בו תהיה להם טביעת רגל אקולוגית מזערית ככל הניתן, במקום בו הם יכולים לתרום ולשמח אנשים ובמקביל לקבל מאחרים. זוהי המשמעות העמוקה של "ביו אזור" שבו יש לך השפעה אקולוגית רב מימדית, שבו אתה מחובר לקהילה של בני האדם המקומיים, משפיע ומושפע ממנה, היכן שכיף לך ומתחשק לך לעזור תוך כדי שאתה מקבל השראה גדולה. לפי עקרונות שיטת התכנון, אדם שמחליט לחיות בכפר צריך להיות חקלאי משמעותי (עדיף חקלאי אורגני או ביולוגי), או איש חינוך העוסק בלימוד אקולוגיה, ליקוט, או שיקום אדמות פגועות כתוצאה מהתישבות הכפרית.

הכפרי חייב להיות כפרי, ולא בשביל הכיף או בגלל שזה "נראה ירוק", אלא מתוך שליחות מהותית המקיימת ומשמרת את ערכי האקולוגיה. באותו האופן, למושבניקים (ובטח ובטח לעירוניים) אין באמת צורך לנסוע בג'יפ, אלא אם כן זה לצרכים חקלאים או חינוכיים- עדיף להימנע מהריסת שטחי דיונות או דריסה של נופש תמים על חוף הים. אנחנו צריכים גבולות, תמיד היינו צריכים, גבולותהם המאפשרים לנו את הביטחון הבסיסי שלנו שבלעדיו לא נוכל  להתקיים (עיקרון המיקום היחסי לכל מרכיב). תפקידנו כמתכנני פרמקלצ'ר, אנשי חינוך או מתווי מדיניות הוא ליצור גבולות, ליצור קצוות שיגנו עלינו מפני פגיעה באחר ובעצמנו, וגם להפגיש קצוות. העיר מגלמת בתוכה הזדמנות לתכנן וליצור מפגשי קצוות מופלאים המביאים לשפע ופריון.

הערה: חשוב להדגיש! אין בדברים האמורים הכללה לגבי הכפר כצורת התישבות מזהמת באופן גורף. הכוונה היא להראות עד כמה מיקומה היחסי של העיר אפקטיבי, וכי טמונות בעיר אפשרויות נדירות לחיים אקולוגיים משמעותיים. למרבה הצער, בישראל ובעולם כולו, קיימות התיישבויות כפריות מעטות ביותר העונות על הגדרתה ומהותה העמוקה של התישבות אקולוגית.

עלינו יהונתן